הפרעה בהתפתחות מפרק הירך – DDH

Developmental Dysplasia of the Hip))

מה זה DDH?

מדובר בהפרעה בהתפתחות של מפרק הירך, המתרחשת באחד מכל 1,000 ילודים. בעיה זו יכולה להופיע בתקופה העוברית, או לאחר הלידה (במהלך השנה הראשונה לחיים).

מה גורם ל- DDH?

הבעיה מוגדרת כמולטי פקטוריאלית, כלומר – קיימים משתנים רבים המעורבים בגרימת בעיה מולדת זו, כולל שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.קיימים גורמי סיכון רבים ושונים, ביניהם לידה ראשונה, מין נקבה, מצג עכוז, מיעוט מי שפיר, ריבוי עוברים (תאומים, שלישייה וכדומה), בן משפחה עם בעיה זו, ועוד. קיימים קשרי גומלין לבעיות מולדות נוספות, דוגמת כף רגל סוסונית (club foot), טורטיקוליס ועוד. כאשר מאבחנים אחת מהבעיות הללו, הסבירות למצוא מום נוסף מרשימה זו עולה בצורה משמעותית.

מהם הסימנים של DDH?

מפרק הירך בנוי כמכתש ועלי. ביילודים עם DDH יש רדידות של המכתש (עצם האגן), ואז העלי (עצם הירך) אינו יציב בתוך המפרק. ראש הירך יכול להיות בחוץ באופן חלקי (תת נקיעה) או באופן מלא (פריקה), ובהתאם לכך:

• הרגל עשויה להיות לכאורה קצרה יותר (סימן לפריקה).
• יש אסימטריה בקפלים בירך ו/או עכוז.
• יש הגבלה בפיסוק הירכיים.
• בילדים שכבר הולכים, תופיע צליעה.
• במקרים הקלים יותר המכתש אמנם שטוח אך המפרק ממוקם היטב, ולכן לא יהיה לכך ביטוי קליני והגילוי יתאפשר על ידי אמצעי הדמיה בלבד.

כיצד מאבחנים DDH?

האבחנה מבוססת על בחינת גורמי הסיכון, בדיקת היילוד, ובמידת הצורך בדיקות עזר.

DDH עשוי להופיע מיד לאחר הלידה. בעת בדיקת היילוד על ידי רופא הילדים, יופיעו אחד הסימנים שלעיל, או שהרופא יחוש " "clunk(קפיצה) בעת הנעת הירך. סימנים אלו יעלו חשד ל- DDHעוד בטרם ישוחרר היילוד לביתו. מאחר שלא תמיד הבעיה קיימת בעת הלידה, אלא לעתים מתפתחת בעת השנה הראשונה לחיים, ירכי הילוד ייבדקו כל פעם בעת בדיקתו בטיפת חלב, ובמידת הצורך הוא יופנה לבדיקת אורתופד ילדים.

מבין בדיקות העזר, השכיחה ביותר היא אולטרסאונד של מפרקי הירכיים – בדיקה שאינה חושפת את היילוד לקרינה ומספקת תמונה מהימנה של מבנה מפרק הירך. בדיקה זו מבוצעת ביילודים עם גורם סיכון אחד (או יותר) ל-DDH או ביילוד עם תסמינים מחשידים ולא לפני גיל 4 שבועות. בילדים מעל גיל שנה, בדיקת האולטרסאונד פחות יעילה, ולכן נהוג לבצע צילום אגן.

מה הטיפול?

צורת הטיפול תלויה בעיקר בגיל הילד בעת האבחנה, כמו גם בבריאותו הכללית, וכמובן בחומרת הבעיה. מטרת הטיפול היא להביא את ראש הירך למקומו באגן, כך שמפרק הירך יוכל להתפתח בצורה תקינה. האפשרויות הטיפוליות הינן:

רצועות פבליק (Pavlik Harness) – מתקן השומר על מנח תקין של מפרק הירך, אך בו זמנית מאפשר תנועת רגליים וירכיים מסוימת, ובכך מאפשר חיזוק המבנים מסביב למפרק והעמקת המכתש באגן (ראו תמונה).

שחזור ניתוחי של המפרק וגבס מסוג  Spica Cast – במידה שאין התקדמות עם ה-Pavlik Harnes, השלב הבא הוא בדיקה בהרדמה של מפרק הירך והחזרה ניתוחית של מפרק הירך למקומו, ואז קיבוע על ידי גבס הנקרא spica cast (ראו תמונה) למשך מספר שבועות עד חודשים, כאשר מדי מספר שבועות הגבס מוסר ונבדקת מידת היציבות של המפרק.

מהן ההשלכות לעתיד של DDH?

ב-95% מהילדים שמאובחנים ומטופלים מוקדם התוצאות טובות – מתקבל מפרק ירך תפקודי ללא כאב וללא מגבלה פיזית.

בילדים שאובחנו או טופלו מאוחר, כמו גם בילדים שבעיה זו אצלם היא חלק מתסמונת כלשהי או מבעיה מורכבת יותר, סיכויי ההצלחה פחותים בצורה משמעותית. במקרה כזה יש צורך בהתערבות ניתוחית (לעתים יותר מאחת), והרמה התפקודית, כמו גם אורך החיים של המפרק, נפגעים.

אם לא מטפלים בבעיה, הילד יסבול מהבדל באורך הגפיים ומצליעה, וככל שיגדל כך יגבר הסיכוי לכאב ולמגבלה תפקודית.

לסיכום: 

DDH הינה בעיה מולדת יחסית שכיחה, עם גורמי סיכון ידועים וברורים, עם אמצעי אבחנה קליניים והדמייתיים מוכחים (אולטראסאונד מפרקי ירכיים), ועם טיפול שסיכויי הצלחתו גבוהים מאוד בתנאי שמתן הטיפול יתחיל מוקדם.